אז למה בירה?

קודם כל, למה לא?

בתור חובב בירה ידוע, זה נראה רק טבעי שבשלב מסוים נגיע גם לבישול.
לקח זמן, אפילו הרבה זמן, אבל בסוף הגענו גם לזה.

מי שמכיר אותי יודע שגם בבירות אני דיי סלקטיבי.
אני לא מתחבר להכל, ושונא בירות מים (לאגרים בהירים וחלשים- נו, לדוגמה אילו שחושבים שהם כנראה הטובים בעולם...).
העדיפות היא לבירות כהות, סטאוט או פורטר, בעלות גוף וטעם.
למי שיצא לקרוא קצת רשמים מכל מיני ביקורים במעברות לדוגמה, יכול לראות שבירות מיוחדות מאוד הן לא כוס התה שלי,
כמו גם בירות חיטה וכל מיני שילובים מוזרים כאילו ואחרים.

בשנים האחרונות מספר לא קטן של מבשלות בוטיק קטנות מנסות בארץ לעשות דברים בצורה קצת שונה.
מבין המבחר ישנם 2 שהן לטעמי מעל כולם, ובצורה לא מפתיעה שניהם קולעים לטעמי עם סגנון הבירה שלהם.

הראשונה, ומבחינתי גם הנגישה יותר, היא מבשלת סלרה מקיבוץ גניגר.
הבירה האהובה עליי מבית סלרה, היא ה salara smoked stout, שכשמה כן היא - סטאוט עם עישון קל.
ה smoked stout נמזגת מחבית ב porters and sons בתל אביב, והיא בהחלט מהבירות היותר מעניינות שטעמתי.

השניה, היא הפורטר של ליבירה.
את הפורטר ניתן להשיג בעיקר באיזור חיפה, שם גם לקחו את זה צעד קדימה וכיום ליבירה הוא גם פאב.


אוקיי, אז איך הגעתי אני לזה?
דחפו אותי. פיזית. אמרו לי לך (תודה!) לך לארץ הבירה המובטחת (רק אל תשכח להביא לטעום) ושא ברכה.
אז התגלגלנו לידיו האמונות של שחר הרץ, שהסביר, הראה, למד, והפך את החלום למציאות.
אז עשינו בירה, דיברנו המון, שאלתי לא פחות והתוצאה הצליחה להפתיע אותי.
הבירה שבישלנו ביחד, הייתה טובה.
באמת.
כמה טובה? למרות שהסגנון (אייל) הוא לא בדיוק מהחביבים עליי, הבירה הייתה פרחונית, מתקתקה ומרה במידה, דיי
מאוזנת עם גוף בינוני.
נשארו מספר בקבוקים מצומצם, כך שאני אחזור לבדוק אותה בעוד מספר חודשים ונראה מה מצבה.

השלב הבא היה לבשל סטאוט - על זה באחד הפוסטים הבאים.