זהו, התערוכה הגיעה לסיומה.
התערוכה עצמה היוותה סיכום לתקופה לא קצרה של הכנות קדחתניות שכללו בישולים, ביקבוקים, שינוע ומעט לחץ.
עבורי זו הפעם הראשונה שהייתי משתתף פעיל בתערוכה, אם כי ההיכרות עם הפעמים הקודמות של התערוכה וניסיון מאירועים קודמים הקלו על ההכנות.
מזג האויר אתגר אותנו - לא היה פשוט להתמודד עם פלאי מזג האויר תוך כדי נסיונות נואשים להעמיס את הרכב - אבל בוודאי לא עצר אותנו. ההכנה המוקדמת שלנו לאירוע הוכיחה את עצמה, כך שנמנע לחץ מיותר ברגעים האחרונים או ביומה הראשון של התערוכה.
מבחינת הקהל שהגיע לתערוכה, שאפו לכל מי שהגיע ביום שלישי למרות מזג האויר. ברביעי המצב השתפר משמעותית, אם כי נראה לי שבשנה הקודמת היה מעט יותר קהל.
בתערוכה עצמה מזגנו את בטי ודולסה מחביות ואת הבשורה המרה מבקבוקים.
בטי הייתה מטריפה מהחבית, פשוט כך. אני לא חושב שהיה מישהו שלא אהב אותה. היא הייתה נהדרת.
דולסה הייתה בינונית מהחבית. אני לא בטוח שנעשה עימה חסד במקרה הזה - אני לוקח את זה כלקח לפעם הבאה, אני מבטיח לשפר את הנושא.
ההפתעה הגדולה מבחינת כולם הייתה הבשורה המרה. ה ESB שעבר גלגולים לא מעטים בתקופה האחרונה, התגלה כחביב הקהל ומספר אנשים לא קטן, כולל מציגים בתערוכה חזרו אליה שוב ושוב. לראיה גם מספר ביקורות על האירוע שכללו ביקורת על הבירה (אורן אבראשי ו בירבלוג). נראה שצפוי לה עוד עתיד.
אבל, אם תשאלו אותי, השוס של האירוע היה מערכת המזיגה המופלאה.
אני חושב שאם הייתי מוכר מערכות מזיגה, הייתי יכול לעשות לא מעט עסקאות באירוע. כמות האנשים שבאה, התעניינה, הציצה הייתה גדולה באופן יחסי. הרבה אנשים התלהבו מהקונספט, למרות שהוא מאוד נפוץ בארה"ב. אני חושב שכל מבשל, בכל גודל, צריך מערכת שכזו. פשוט כך.
