זה לחלוטין מסוג הפוסטים המתמשכים. הפוסט הזה נמצא אצלי בעבודה מתמדת, שכל מספר ימים אני מוסיף\גורע\עורך משהו ממנו. אבל זהו, החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לפרסם אותו. אני אחלק אותו לחלקים, כדי שלא יהיה ארוך יתר על המידה.
בשיחות בין מספר חברים, הבטחתי לתת מבט מבפנים לגבי אופן בניית מתכון חדש.
ברור שאין די בתכנון מקדים וכי כל מתכון דורש התאמה משלו, אבל אני אשרטט כאן בקווים כלליים את התהליך, לפחות את זה שאני עובר.
הפוסט הזה נכתב אצלי לאורך זמן והוא משקף את תהליך בניית הבירה החדשה של הבשורה.
שם כבר יש (לא "סינדי" ד"א), אבל איזו בירה?
זו באמת נקודת ההתחלה. איזה בירה אני רוצה לעשות? האם זה מחייב שיהיה משהו לחלוטין מהרפרטואר הקיים?
האם נקח סגנון מוכר או האם נבנה מתכון ו"נראה מה יצא"?
עיון בטבלת הסגנונות מציב בפנינו מגוון גדול יחסית של אפשרויות כשלכל סגנון יש חלוקה פנימית משלו.
אני החלטתי שאני צריך 2 דברים:
1. בירה מרה - דולסה בוודאי אינה עונה על הגדרת המרירות, וכך גם בטי.
2. בירה בהירה (יחסית) - שוב, בטי השחורה משחור ודולסה הג'ינג'ית האדמונית אינן בהירות.
מה זה בירה מרה? תנו מבט כאן. זהו מדד IBU, בעזרתו ניתן יהיה להעריך את רמת המרירות (סבלנות, פרטים בהמשך).
מה זה בירה בהירה? תנו מבט גם כאן. זהו מדד SRM, בעזרתו ניתן יהיה להעריך את הצבע (סבלנות, פרטים בהמשך).
מספר סגנונות עונים לדרישות שהצבתי. אני בחרתי ב Bitter.
לסגנון זה 3 תתי סגנונות שעיון בטבלת המדדים מראה כי תת הסגנון המתאים ביותר (עבורי) הוא ה ESB.
הוא עונה על הגדרות המרירות, על הגדרות הצבע וגם על רמת אלכוהול שמתאימה לי.
אוקיי, אז מה עכשיו?
קוראים. מחפשים בירות דומות. מה מאפיין את הסגנון? האם זה באמת מה שאני רוצה? האם אני יכול להגיע לתוצאה כזו ואפילו יותר? (אם אתם עוד פה, אתם יודעים את התשובה).
הסגנון הוא אנגלי קלאסי. ככזה, יש לבחור מרכיבים המאפיינים בירה שכזו.
על תהליך בחירת המרכיבים, בחלק הבא.
בשיחות בין מספר חברים, הבטחתי לתת מבט מבפנים לגבי אופן בניית מתכון חדש.
ברור שאין די בתכנון מקדים וכי כל מתכון דורש התאמה משלו, אבל אני אשרטט כאן בקווים כלליים את התהליך, לפחות את זה שאני עובר.
הפוסט הזה נכתב אצלי לאורך זמן והוא משקף את תהליך בניית הבירה החדשה של הבשורה.
שם כבר יש (לא "סינדי" ד"א), אבל איזו בירה?
זו באמת נקודת ההתחלה. איזה בירה אני רוצה לעשות? האם זה מחייב שיהיה משהו לחלוטין מהרפרטואר הקיים?
האם נקח סגנון מוכר או האם נבנה מתכון ו"נראה מה יצא"?
עיון בטבלת הסגנונות מציב בפנינו מגוון גדול יחסית של אפשרויות כשלכל סגנון יש חלוקה פנימית משלו.
אני החלטתי שאני צריך 2 דברים:
1. בירה מרה - דולסה בוודאי אינה עונה על הגדרת המרירות, וכך גם בטי.
2. בירה בהירה (יחסית) - שוב, בטי השחורה משחור ודולסה הג'ינג'ית האדמונית אינן בהירות.
מה זה בירה מרה? תנו מבט כאן. זהו מדד IBU, בעזרתו ניתן יהיה להעריך את רמת המרירות (סבלנות, פרטים בהמשך).
מה זה בירה בהירה? תנו מבט גם כאן. זהו מדד SRM, בעזרתו ניתן יהיה להעריך את הצבע (סבלנות, פרטים בהמשך).
מספר סגנונות עונים לדרישות שהצבתי. אני בחרתי ב Bitter.
לסגנון זה 3 תתי סגנונות שעיון בטבלת המדדים מראה כי תת הסגנון המתאים ביותר (עבורי) הוא ה ESB.
הוא עונה על הגדרות המרירות, על הגדרות הצבע וגם על רמת אלכוהול שמתאימה לי.
אוקיי, אז מה עכשיו?
קוראים. מחפשים בירות דומות. מה מאפיין את הסגנון? האם זה באמת מה שאני רוצה? האם אני יכול להגיע לתוצאה כזו ואפילו יותר? (אם אתם עוד פה, אתם יודעים את התשובה).
הסגנון הוא אנגלי קלאסי. ככזה, יש לבחור מרכיבים המאפיינים בירה שכזו.
על תהליך בחירת המרכיבים, בחלק הבא.
תמיד מפתיע אותי כשאנשים מתיחסים לביטר כאל בירה מרה. ז"א, כן ביטר יכולה להיות מרה, ובהחלט יש מקום בהגדרת הסיגנון למרירות שגובלת בהגדרה של IPA אנגלי. פשוט, כשאני עושה ביטר אני נוטה לצד היותר מאלטי ופחות מריר, אז אני נוטה לשכוח שיש אינטרפטציות אחרות לסיגנון. שמור לי בקבוק מהבאטץ (הסופי) הראשון ונשווה גרסאות. :)
השבמחקבועז, זה כל היופי.
מחקלכל סגנון יש מספר מאפיינים ואם נקח את נושא המרירות (למרות השם), נראה שהטווח המקובל, רחב דיו כדי להכיל מספר אפשרויות.
טעימה עליי.